ארכיון רשומות מאת: דיו לבנה‏

יערה הפחד שלנו, גורם לנו פעם בשנה חילונים כדתיים להיזכר באל. זהו אינו אלוהי אבותינו אלא אלוהי הפחד- הפחד שגורם לנו "לתפוס את עצמנו בידיים", ללכת לבית הספר, לציית למורה ואחר כך למפקד בצבא, הפחד גורם לנו לציית לדבר המפרסם ולציית … להמשיך לקרוא ←

יערה לואי הוא ילד שחום כבן שתים עשרה שהכרתי בחודש האחרון בביקורי בהודו, הילד הזה הילך עליי קסם מהרגע הראשון. הסיפור שלו, אחד מיני רבים שהתרחשו בגסט האוס "נראניין" בפושקר שבמחוז רג'סטן, סיקרן אותי. בכל בוקר היה יוצא לואי מחדרו … להמשיך לקרוא ←

 יערה מחר אני מוציאה את החדר שלי לרחוב.אני עושה את זה במסגרת תערוכה, שלישית במספר. בתערוכות הקודמות הוצאתי את העבודות שלי לרחוב ולאחר הפתיחה העבודות נשארו ברחוב ובשביל הרחוב. העבודות הופכות מפרטיות לציבוריות והציבור רשאי לעשות בהן ככל העולה על … להמשיך לקרוא ←

ליבי אבא שלי הוא לא נוחי דנקנר אבל הוא גם לא בדיוק משתייך למעמד הביניים. כעו"ד ואיש עסקים בעל הכנסה גבוהה המחאה החברתית עלתה לו, לטענתו, מאות אלפי שקלים. 'את עלית לי מאות אלפי שקלים' הטיח בי הטייקון שלי בטלפון … להמשיך לקרוא ←

יערה נותר עוד יום אחד עד לצילצול שיגאל אותנו מיסורים קשים ויביא לסיומו של כאב חד. אנחנו מולידות את החופש הגדול אחרי שהתבשל, במקרה שלנו במשך עשרה חודשים. השבוע האחרון הוא צירי הלידה שלנו, הם דוחקים, כואבים, ממרמרים, גורמים לנו … להמשיך לקרוא ←

יערה הצהרה: את עשרים ושש שנותיי העברתי ללא זוגיות, מצפה לרגע המיוחל. הרגע שמפמפמים בכל מקום וזמן על הכדור הזה: הרגע שבו אתאהב וארגיש נאהבת. קראתי על כך בספרים והקשבתי לשירים, צפיתי כמו כולן באותם הסרטים ותוכניות הטלוויזיה, שם, ראיתי … להמשיך לקרוא ←

ליבי העיניים הפקוחות הנעות תזזיתית בחיפוש אחר כל הנשים שפספסתי, הכמיהה אל החופש. החדש, האחר, הלא מוכר, הבלתי נכבש, הבלתי אפשרי, הבלתי ביתי. רווקות אהובתי. אני כותבת אליך וכולי ערגה עזה. את מסתובבת לך בימי רביעי בשפגאט, חגה סביבנו בבר … להמשיך לקרוא ←

אם הייתי אישה… אנחנו מזמינות את כל מי שמגדיר עצמו כ- 'לא אישה' לכתוב. לפרק את היבשת השחורה, להתמודד עם "צחוקה של המדוזה", לשבור את הבינאריות אישה מפלצת- אישה מלאך ולכתוב לנו פוסטים מא/עלפים על החוויות המדומיינות שלכם ה'לא נשים' … להמשיך לקרוא ←

ליבי אני צועדת. בנעלי עקב לבנות ששוברות את רגלי אני צועדת. כולי מלמלה. אל עבר החופה אני צועדת בנעלי עקב לבנות, מלמלה, ושמלתי מעוטרת תחרה נשפכת ממני בשובל ארוך שמטאטא את עקבותיי. פאוזה. פלאש. פלאש. פלאש (זה לאלבום החתונה המהמם … להמשיך לקרוא ←