אם הייתי סטרייטית

ליבי

אני צועדת. בנעלי עקב לבנות ששוברות את רגלי אני צועדת. כולי מלמלה. אל עבר החופה אני צועדת בנעלי עקב לבנות, מלמלה, ושמלתי מעוטרת תחרה נשפכת ממני בשובל ארוך שמטאטא את עקבותיי. פאוזה. פלאש. פלאש. פלאש (זה לאלבום החתונה המהמם שיהיה לי). בקצה המסלול המוקף זרים שמוחאים כפיים באמוק לצלילי מתי כספי, מחכים לי רב אורתודוכסי והורים מאושרים. פאוזה. פלאש. הגעתי. הינומה, יין, כתובה (איזה מזל שאני לא מתחתנת עם קמצן). שבע ברכות. טבעת. מקודשת, מקודשת, מקודשת. פלאש. כוס (איזה גבר). כפיים. פלאש. רמיקס: "החתן לכלה שם טבעת". נשיקות. חיבוקים. מזל טוב. אני הטרוסקסואלית.

כהטרוסקסואלית אין שאלה- אני בשמלת מלמלה והוא עם המכנסיים. אני מארגנת את כל החתונה ולו פחות איכפת אם בכלל. אני אלד בקרוב, אנקה בקרוב, אבשל בקרוב, ואעלה שלל תמונות לפייסבוק: זו העוגה שאפיתי (קרין גורן היא הגורו שלי), זה התינוק שלי בשבוע הראשון וככה הוא נראה אחרי שמונה ימים, תשעה ימים, עשרה ימים. איזה בובי. ככה זה הטרוסקסואליות, קרובה מדי להטרונורמטיביות ורחוקה מדי מהקצוות. כדי לפלס חשיבה ביקורתית בתוך הדבר הזה צריך לגייס צבא שלם- פרטיזניות שלוחמות למען שיחרורן מן הפרקטיס הכל כך מחייב. אם הייתי סטרייטית כנראה שלא הייתי מגיעה רכובה בטנק למישור ההררי הזה. ישובה על אבוב עם בקיני וכובע טמבל, הייתי צפה לי וזורמת בנחלי הקונפורמיזם כשרגלי המרוטות משתכשכות במים הקרים ובהצטלבות של הכול עם הכול הייתי נשפכת עם כולם. כאישה לבנה, מרקע סוציו-אקונומי גבוה, שגדלה במעוז הבורגנות אין לי הרבה שוליים ללכת בהם, פלא בכלל שמצאתי לי שוליים בתוך ההבנייה המיינסטרימית שעליה גדלתי. אם הייתי סטרייטית מזרחית, ערביה, אתיופית, פליטה סודנית, אולי הנטייה המינית שלי הייתה נשארת נטייה מינית בלבד, נטולת השלכות, עיוורת לפוליטיקה. היו לי שוליים אחרים, אולי חשובים יותר, ללכת לאורכם. אולי מרוב שוליים הייתי הולכת לאיבוד או שהייתי זרוקה כפגר בשולי הכביש כי אם נשאיר לרגע את הרומנטיקה בצד, גם דברים כאלה מתרחשים בשוליים במיוחד כשאת באמ-אמא שלהם.

עבורי הבחירה להיות לסבית (וכן מבחינתי זו בחירה), לא מתמצית בעובדה הנפלאה שאני חיה את חיי עם אישה מעלפת. עבורי זו קודם כל האפשרות לראות את השוליים בצורה הבהירה והשקופה ביותר, זו האפשרות לחיות אותם ולצעוד אותם באופן יומיומי (גם כאשר מצביעים עלי ברחוב, מציעים לי הצעות מגונות, ומפלים אותי לרעה). הצעידה בשוליים כפרקטיס חושפת שלל עוולות שהמרכז מסומא מהם ומעוררת חושים רדומים, זו היכולת לשמוע את רחש הגלים כמו גם את רחשיהם של אלה הנשטפים בהם וכנראה שלא בכדי הפמיניזם מזוהה עם הלסביות הזועמת שמזוהה עם 'די לכיבוש' שמזוהה עם צמחונות/ טבעונות שמזוהה עם חוות מזור (רצף אסוציאטיבי לא מחייב).

זו האפשרות להיות חלק מקהילה נפלאה, לרוב מקבלת, מכילה ותומכת (וכן, כמו בכל קהילה גם לה יש את נקודות התורפה שלה וגם לה יש עוד לאן לצעוד קדימה. בהקשר זה אפשר לציין למשל את הביסקסואלים והטרנסג'נדרים שעדיין זוכים ליחס מפלה גם בקרב הקהילה).  זה פתח לתרבות עשירה שחולשת על כל חלקה טובה. זו ענת ניר ודנה זיו, נטעלי בראון, רונה קינן, יעל דקלבאום ותמר אייזנמן, נרקיס טפלר. ימי שני בגילדה, ימי רביעי בשפגאט, הברווז (פעם הייתה לנו מינרווה), מסיבות צהריים בלימה לימה. זה לסבית קלטנית, פסטיבלים, מצעדי גאווה ובאמת שצרה היריעה מלהכיל, לפחות במדינת תל-אביב, כי פעם כשגרתי במעוז הבורגנות לא היו לי כל אלה. הייתי מאוד לבד וצעדתי בשוליים מכוסה בשיחים לשם הסוואה.

כלסבית לא צריך לחרוק שיניים כדי לצאת נגד ולחתור תחת. לא צריך לעשות שרירים כדי להבריש נגד כיוון הפרווה. זה פרוס לפנייך. הערעור על תפיסת הנשיות, האמהות, המשפחה הופך כמעט לאוטומטי. האפשרות לבנות מערכת יחסים שוויונית כזוג לסביות הופכת לאמיתית ובת קימא, זאת כמובן כל עוד חלוקת התפקידים המגדרית הקלאסית אינה משועתקת.

שבירת התבנית

זה לא אומר כמובן שכל הלסביות הן פמיניסטיות, שמאלניות, טבעוניות, ביקורתיות שמערערות על כל תפיסה רווחת בחברה. זה גם לא אומר שכל הסטרייטיות הן לא. אני מעריצה נשים סטרייטיות שמצאו את דרכן לפמיניזם ופועלות מתוכו ויש כאלה לא מעט- בכנס "עוברות מסך?" שהתקיים השנה במסגרת יום האישה אמרה נועה לביא, דוקטורנטית לסוציולוגיה של התקשורת: "גם הטרוסקסואליות יכולות להיות פמניסטיות ואנחנו עושות את זה לא רע".
באופן כללי הכללות וקביעות יומרניות הן שורש כל הרע. אין נתיב אחד ללכת בו- נכון יותר או צודק יותר. כשהשוליים מגדירים את עצמם כשוליים, תמיד ייווצרו עוד שוליים כי הגדרות מטבען אינן יכולות להכיל את שלל המורכבויות והצבעים שבתוכנו. אם היינו מלכתחילה מערערים על הנטיות המיניות, הזהויות, המגדרים אולי היינו חיים בחברה שוויונית יותר שבה אין שוליים ואין בהם צורך.
עד אז אשב עם אהובתי בסלון, נתנשק בקולות מתוקים והיא תגיד לי 'זה ממש שוליים מה שאנחנו עושות עכשיו. ממש השול של השול.'